אגדת חורבן

הרומאים שולטים ביהודה ביד ברזל ובתחכום האופיינים לאימפריה. הם מקרבים אליהם את העשירים ומשחיתים אותם, ואף דואגים למנות את הכהנים הגדולים ששולטים בבית המקדש, המרכז הפוליטי והרוחני של העם היהודי. אבל העוני והדיכוי של ההמון היהודי יוצרים תסיסה וצעירים רבים מצטרפים לקבוצות סודיות של קנאים והופכים ללוחמי חופש בשם האל.  הם שונאים את הכובש הרומי אבל לא פחות את היהודים העשירים שמשתפים איתו פעולה בדיכוי העם. מתחת לפני השטח המתח מתקרב לנקודת השיא וניצוץ קטן גורם מבעיר מרד מטורף וחסר סיכוי של היהודים  נגד האימפריה הרומית.

רבים נסחפים אחרי המרד, אבל עד מהרה הוא יוצא משליטה והופך להתנגשות פראית בין הקנאים העניים לבין העשירים. בעוד מכונת המלחמה הרומאית מתחילה להתקרב ליהודה, טובחים העניים בעשירים ושלטון אימים  קנאי משתרר בעיר, שמדרדר במהירות לאנרכיה מוחלטת. הקנאים אינם מאפשרים לאיש לצאת חי מהעיר וירושלים דוהרת לגיהנום. זהו אחד מרגעיו הנוראים של העם היהודי מאז ומעולם.

רק כשהכוחות העצומים של רומא מקיפים את חומות ירושלים מתאחדים הכוחות הלוחמים ומשתפים פעולה נגד האויב המשותף. על אף נחיתותם הצבאית ומצבם חסר הסיכוי לכאורה, היהודים מצליחים לרגע להפיל מורא על הרומאים בהתקפותיהם המטורפות של לוחמים מתאבדים. לרגע קצר נראה שהרומאים מאבדים את שיווי משקלם ושוקלים לוותר על כיבוש העיר ההררית המבוצרת לתפארת. אך זו לא היתה יותר מאשליה רגעית. רומא מכניעה את ירושלים ומחריבה את המקדש היהודי ולא משאירים ממנו אבן על אבן.

'אגדת חורבן' מספר את סיפור המרד היהודי ברומאים, אחד מרגעי המפתח בתולדות העם היהודי, מנקודת מבטו של בן בטיח, דמות שמקורותיה באגדות המשנה. במהלך הסיפור עובר בן בטיח שינוי קיצוני, ומאדם תמים ורך מזג הופך לקנאי אלים, שבשם הדבקות באלוהים הופך לאחד הגורמים המרכזיים בהבאת אסון על ירושלים. כאשר בן בטיח מתפכח ובא חשבון עם עצמו זה כבר מאוחר מדי. הוא אמנם מציל את יוחנן בן זכאי, דודו הגדול בתורה, אבל את בית המקדש אין בידו להציל מלהבות התופת.